מצבים של אי ביטחון תזונתי אינם רצויים גם ברמה המוסרית וגם ברמה החברתית. אפילו אם בוחנים את הנושא באופן קר, רואים שמצבים חוזרים ונשנים של אי ביטחון תזונתי אצל אוכלוסיות מוחלשות פוגעים בגלל המשק וגורמים לגירעון תקציבי משמעותי עבור המדינה. לכן התמודדות עם אי ביטחון תזונתי לא צריכה להיתפס בתור פריבילגיה, אלא בתור כלי שבו כל החברה יחיד צריכה להשתמש על מנת לראות תוצאות וכמה שיותר מוקדם.
הדרך למנוע מצב של אי ביטחון תזונתי היא קודם כל להכיר בו. אם לא רוצים שאנשים או משפחות מאוכלוסיות מוחלשות יגיעו למצב שבו אין להם גישה יום יומית למזון זמין, צריך להבין שזה מצב קיים ושהוא חלק בלתי נפרד מכל מדינה. רק על בסיס ההבנה הזו, ניתן יהיה להתקדם אל עבר בניית תכנית פעולה שיש לה שלבים שונים.
שלבים בהתמודדות עם אי ביטחון תזונתי
ההתמודדות עם אי ביטחון תזונתי היא משימה מורכבת שדורשת מעורבות של גופים שונים. בשלב הראשון, צריך להגיע להסכמה מסוימת לגבי האופן שבו מגדירים גם אי ביטחון תזונתי וגם את הקריטריונים שיעידו על כך שהמשפחה יצאה ממנו. בשלב השני, חשוב לבדוק איזה כלים ומערכות אפשר להפעיל על מנת לסייע ברמה האופרטיבית.
גופי התנדבות רבים הם כיום הכתובת הראשונה להתמודדות עם כל מצב של אי ביטחון תזונתי. אם פונים אל גופי התנדבות שזו העבודה שלהם, מגדילים את הסיכוי להתמודדות יעילה עם אי ביטחון תזונתי באוכלוסיות מוחלשות בכל רחבי הארץ. לאחר מכן, ניתן לנצל את הניסיון של גופי התנדבות כדי ללמוד ממנו לגבי הבדלים בין מצבים שונים של אי ביטחון תזונתי וכמובן לגבי המאפיינים שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה